בית החינוך המונטסורי יהל"ם

מרדכי (מוטי), בן פייגה ומשה, נולד ביום כ"א בסיוון תש"י (6.6.1950) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "יהלום" ברמת-גן ובבית-הספר התיכון "אהל-שם" ברמת-גן, במגמה הריאלית. מרדכי היה תלמיד חרוץ והצטיין בעיקר במקצועות הריאליים; אהוב היה על מוריו ומקובל על חבריו התלמידים. לכולם עזר וסייע, אך מעודו לא התפאר בידיעותיו, ורחק מן הרברבנות. צניעותו ונועם הליכותיו היו לשם דבר בקרב ידידיו. הוא היה עניו מאוד, לא אהב להתבלט ונחבא אל הכלים. שתקן היה, ביישן מעט ומסתגר, אך בתוכו תססה נפש רגישה. קשה היה לדובבו והוא כמו הדחיק הכל פנימה. הוא היה שקט וקר-רוח. בכל שעסק היה משקיע את כל-כולו, בשקידה, ובמרץ רב, באחריות ובדייקנות. הייתה בו מידה של עקשנות ודבקות והוא הקפיד לסיים כל משימה שהציב לעצמו בשלמות. מטבעו היה אוהב-אדם, ידע להטות אוזן קשובה לחבריו, היה ותרן וסלחן. מתוך טוב-לב היה מוכן לעזור לזולת, מתחשב בכל אדם ולא שומר טינה. בן נאמן היה ומסור להוריו ורחש להם כבוד וחיבה.

מרדכי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מקצועות טנק, בקורס מפקדי טנקים, ותקופה מסוימת אף שימש מדריך בבית-הספר לשריון. היה לו ידע מקצועי רב. פקודיו אהבוהו, על שידע לנהוג בהם בדרכי נועם. מעודו לא דחה חייל שפנה אליו ותמיד היה מוכן להאזין ולסייע לאנשיו בעת מצוקתם. חברו מספר עליו שהיה "מן הקפדנים בתחום המקצועי וקפדן מאוד בענייני משמעת, אך כל זאת בלא אדנות כלשהי אלא מתוך שקט, שלווה ורוח טובה". בתעודת השחרור מן השירות הסדיר, כתבו עליו מפקדיו: "מרדכי הוא חייל מצטיין במילוי תפקידיו, מסור, יעיל, נאמן וחייל למופת".

אחרי שחרורו משירות סדיר המשיך בלימודיו באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע במחלקה להנדסת מכונות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס מרדכי ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), לאחר ארבעה-עשר ימי לחימה קשים ולאחר שחטיבתו חצתה את התעלה, נפגע צריח הטנק שלו בהסתערות על מתחמי ג'בל ג'ניפה, והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.