בית החינוך המונטסורי יהל"ם

בן יעקב ושושנה. נולד ביום ד' באלול תש"ח (8.9.1948) בעיר גנואה שבאיטליה, בהיות הוריו, שרידי השואה ולמודי תלאותיה בדרך-עלייתם לארץ; בן שלושה חודשים היה אז. למרות הקשיים בקליטה כעולים חדשים במדינה החדשה שהגיעו אליה אחרי שנות שואה וסבל רב, קיבלו את הכל בשמחה ולאט לאט הקימו את ביתם ביפו. שם גדל משה והתפתח – והשמחה היתה במעונם. בגלל תנאי-דיור בלתי-נוחים עבור לדירה ברמת-גן ובהגיע משה לגיל שש התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "יהלום" שם וסיים את לימודיו בהצלחה ובהצטיינות. חבריו ומוריו אהבו אותו. הוא היה מוכשר גם למוסיקה ולפי עצת מוריו למוסיקה התחיל לנגן באקורדיון וגם בכך התקדם במהירות רבה. הוא התקבל גם לתזמורת הנוער של עיריית רמת-גן והופיע בקונצרטים ובמסיבות. כאשר סיים את הלימודים היסודיים נירשם לבית-ספר מקצועי "אורט" (סינגלובסקי) אך לאחר-מכן עבר לבית-הספר של תע"ש ולמד שם ארבע שנים. עם תחילת הלימודים נכנס לתנועת "השומר הצעיר" ברמת-גן ואף כאן נתחבב על חבריו והיה למדריך "כיתות". הטיולים, המסעות והצעדות היו חלק בלתי-נפרד מחייו. הוא אהב את הטבע והיה שמח בחלקו. בגיל ט"ז השתתף בקורס מ"כ מטעם הגדנ"ע. עם סיימו את לימודיו בבית-הספר המקצועי ביולי 1966התכונן לגיוס לצה"ל בנח"ל עם בני-גרעינו. עבר קורס מ"כ ולמרות התנאים הקשים בקורס זה היתה התקופה של שהותו בו יפה ומעניינת בשבילו ובהיגמר הקורס נתמנה מדריך במקום. הוא רצה להיכנס לקורס-צניחה ולהצטרף לנח"ל מוצנח אבל לא נתאפשר לו הדבר ובכאב וברוגז נאלץ להישאר, לפי החלטת מפקדיו, בהדרכה וקיבל כיתה של חיילים בני-משקים ואתם עבר את אותם תרגילים שהוא עבר. חניכיו חיבבוהו מאוד מן הרגע הראשון כי הוא היה לא רק מפקד אלא גם ידיד נאמן ומסור מאוד. עד כה ועד כה החלו ימי המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים. באותם הימים נשלח משה עם כיתתו לגבול הדרומי, אשר שם הלכו ונתרכזו כוחות-צבא-ושריון אדירים של האויב המצרי לכל אורך גבולותינו הדרומיים והם חפרו תעלות-הגנה והתכוננו לכל התקפת-פתע. לעיתים קרובות היה כותב משה מכתבים מעודדים אשר בהם ביקש מהוריו שלא ידאגו. ביום הראשון לקרבותיה של המלחמה כתב משה גלויה להוריו ותיאר מתוך הרגשה נפלאה את יציאתם ליעד באותו יום וכן הביע בטחונו כי הוא לא יאכזב איש – לא בעורף ולא בחזית. נאמן היה ומסור למפקדיו, לפקודות ולמשימה שהוא קיבל – לצאת ליעד עם כיתתו בהליכה בתוך חולות טובעניים עם חגור מלא ובשמש לוהטת במדבר; ובאותו יום, הוא כ"ו באייר תשכ"ז(5.6.1967), בקרב מר ואכזרי בשעת הסתערות על מתחמי האויב המבוצרים באום-כתף שבסיני, נפל משה בפגיעת פגז-מרגמה כשהוא צועד בראש חבריו-לנשק. מפקד-גדודו, במכתב התנחומים להוריו, כתב כי משה "הסתער בראש-כיתתו, דבק במשימתו והיה עיקש לבצעה". הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. 
הוציאו הוריו חוברת לזכרו וקראו את שמו עליה. ב"נחל נגב במערכה" הונצח שמו וכן גם ב"החטיבה במלחמת ששת הימים". בחוברת 53" מהם", שבהוצאת הקיבוץ הארצי לזכר חבריו שנפלו במערכה, הוקדש עמוד לתולדותיו. ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו. 
משה מונצח באתר ההנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך בפרדס חנה- כרכור, באנדרטה לזכר נופלי גדוד 906 ובאנדרטה לזכר חללי חטיבה 99 במלחמת ששת הימים בבאר שבע.