בית החינוך המונטסורי יהל"ם

שמואל (שמואליק), בן חיה ופנחס ז"ל, נולד ביום ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "יהל"ם" ברמת-גן, ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "אהל-שם" ברמת-גן, במגמה הביולוגית. שמואליק היה ילד שקט וממושמע, ביישן במקצת, עניו וצנוע. הוא היה תלמיד טוב והצטיין בלימוד ההיסטוריה. כן היה חבר במועדון הספורט. בבית-הספר היה אהוב מאוד על חבריו וכשנערכו בכיתה בחירות לוועדות פעולה שונות, תמיד היו בוחרים בו, שכן ידעו שעליו אפשר לסמוך. כל תפקיד שהוטל עליו היה עושה היטב, בנאמנות, במסירות ובדייקנות רבה. עבודותיו היו מסודרות להפליא, כתובות בכתב יד ברור והתוכן שיקף רגישות והבנה רבה. עוד מנעוריו התעניין בשאלות פוליטיות וכשנערך משפט אייכמן, ליקט שמואליק את כל קטעי העיתונות שעסקו במשפט, מתחילתו ועד סופו, וגם תגובות שונות על פסק הדין. היה לו אוסף של תמונות אישים ושחקנים ואוסף בולים. הוא כתב שירים בנושאים אקטואליים ושירי אהבה. מאז ומתמיד היה בן מסור לאמו והשתדל להקל עליה ולנחמה, במיוחד לאחר שאביו נפטר. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון נסע עם חבר לטיול בחוץ לארץ.

שמואל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והוצב לחיל-הרפואה. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס לחובשים קרביים, צורף כחובש ליחידת שדה. במלחמת ששת הימים שימש בתפקיד חובש קרבי בזחל"מים הראשונים שנכנסו לקנטרה. אחרי-כן הוצב בבסיסים שונים.

לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים בבית-חולים שדה. שמואל אהב ללמוד ולאחר שהשתחרר מהצבא, למד שנה אחת באוניברסיטה העברית בירושלים מדעי המדינה, משפטים ופסיכולוגיה. אחרי-כן עבר לאוניברסיטת בר-אילן ולמד בה שלוש שנים מדעי-המדינה והיסטוריה ישראלית. באוגוסט 1973 סיים את לימודיו לתואר הראשון (ב"א) והתכונן להמשיך ללמוד לתואר השני (מ"א). הוא למד בשקידה ובעמקות רבה. ימים ולילות עשה בספריות, קרא חומר ללימודים וכתב עבודות. על כל עבודותיו באוניברסיטה הוענקו לו ציונים גבוהים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים התייצב שמואל ביחידתו ונשלח לרמת הגולן. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) נפגע בהפגזה ונהרג בשעה שהגיש עזרה לפצועים באזור אל-על. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אם. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים לאם השכולה כתב פרופ' ליבמן, ראש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן: "בנך היה בין הבודדים שהתקבלו ללימודי מ"א במדעי-המדינה על סמך הישגיו בלימודים לתואר ראשון, וזאת עוד בטרם התקבלו כל ציוניו בשנה האחרונה. אני מציין זאת כדי שתביני כמה הערכנו את יכולתו של שמואל וכמה תקוות היו לנו בהמשך לימודיו – – – כשאני נזכר בבנך אני חושב על הפוטנציאל העצום שהיה טמון בו – – – אני יכול רק לנסות להביע את רגשות חברי הסגל במחלקה, המשתתפים בצערך ויזכרו את שמואל פישטיין לא רק בזכות אישיותו החביבה וסבר פניו החייכני, כי אם גם בזכות כושרו הלימודי".

אמו הציבה בספריית העיון של אוניברסיטת בר-אילן ספר לזכרו, ובו כל קטעי העיתונות שאסף, כשהיה בן שתים עשרה, על משפט אייכמן ותגובת העולם עליו. הספר כרוך בצורה נאה ומכיל גם הקדמה; באוניברסיטת בר-אילן הוקם חדר עיון על-שמו, בחוג להסטוריה של עם ישראל.